הדבר שאנשים הכי מתחרטים עליו אחרי הגירושים
גירושים הם תהליך שמטלטל את כל המערכת. בזמן אמת, כשהלב פצוע והראש עמוס, אנחנו בטוחים שאנחנו עושים את הדבר הנכון. רק שנים אחרי, כשהכל נרגע, אנשים מבינים מה הייתה הטעות הגדולה שלהם. ומה הדבר שאנשים הכי מתחרטים עליו אחרי הגירושים?
התשובה כמעט תמיד חוזרת על עצמה:
שהם נתנו לרגשות ולפחד לנהל את התהליך במקום השכל.
הרגע שבו הכעס הפך לנהג הראשי
כעס מרגיש כמו כוח. אבל בזמן גירושים הוא הופך לכוח שמסוכן יותר מכל מהלך משפטי.
אנשים מודים שנים אחרי שהם היו כל כך עסוקים בלהוכיח, להחזיר, או "לא לצאת פראיירים", שהם שכחו לשאול את השאלה האמיתית:
מה באמת הכי טוב לי ולילדים שלי?
התגובה האימפולסיבית הזו היא שמדליקה מלחמות.
ומלחמה, כמו מלחמה, יש לה מחיר גבוה מאוד.
החרטה הגדולה: ההוצאה הענקית על עורכי הדין
זו אחת הנקודות שאנשים פחות מדברים עליה בזמן אמת, אבל היא כואבת במיוחד אחרי.
כשהריב מתחיל להתלהט, יש תחושה ש"עורך הדין יציל אותי" או ש"אם אגיש עוד בקשה, אני אנצח".
אבל במציאות, כל צעד משפטי עולה כסף, והרבה.
אנשים מספרים שהם הוציאו:
- עשרות אלפי שקלים
- לפעמים מאות אלפים
- על תביעות שלא באמת שינו את התוצאה
- על מלחמות שלא היו צריכות להתחיל
והיום, כשהם מסתכלים אחורה, הם אומרים אותו דבר:
"יכולנו לסיים את זה בשליש מהסכום אם מישהו היה עוצר אותנו בזמן."
הכאב הכי גדול מגיע לא מהכסף עצמו, אלא מההבנה שהוא נכנס למאבקים במקום לדברים שבאמת היו יכולים לשפר את החיים שלהם ושל הילדים.
למה זה קשה לראות בזמן אמת
הכעס נותן תחושת שליטה.
עורך הדין "נלחם בשבילכם" וזה מרגיש טוב לשנייה, אבל רחוק מהמציאות.
הרבה מהמאבקים המשפטיים הם שריפת זמן, שריפת אנרגיה, ובעיקר שריפת כסף שלא חוזר.
איך להימנע מהחרטה הזו
לפני שמוציאים אלפי שקלים על מהלכים משפטיים, צריך לעצור ולשאול:
האם הצעד הזה מקדם אותי לשקט שאני מחפש?
או שהוא רק יוסיף רעש ויגרום לי לשלם יותר?
בייעוץ ובליווי שלנו אנחנו רואים את זה שוב ושוב:
ברגע שאדם מבין את המשחק, מבין מה באמת חשוב, ומקבל בהירות על ההשלכות, הוא מצמצם בקלות אלפי שקלים של טעויות ומקבל החלטות שהעתיד שלו יודה לו עליהן.
